היי אני רובין ונשארתי אותה תלמידת כיתה יא' שנשאר לה עדיין 80 תרגילים במתמטיקה לעשות בחמישה הימים הקרובים אבל כותבת את הבלוז הזה במקום, כי למה לא.
רציתי לעשות לכם סיכום שבועי של מה שעשיתי, אבל אני לא יכולה להתאפק ובין כה וכה יש פה בערך 6 אנשים שקוראים את זה, אז אני מאמינה שאלה מכם שעדיין כאן ותמכו בי לאורך שאר הפוסטים המפגרים שלי הם אנשים עם יכולת התגמשות והרבה סבלנות.
אז הייתי היום בכנס אנימה, כן אני מאלה ששמים תחפושות ואז אנשים מסתכלים עליהם מוזר ברחוב ושואלים שאלות.
רגע לא, לי אין תקציב, זה חברים שלי, אבל אני עונה על חלק מהשאלות אז זה נחשב.
והיה אירוע קריוקי שעליתי בו לשיר את השיר Blood Teller מאת Faylan.
הייתי בטוחה שהביצוע יצא גרוע, אבל ברגע שירדתי מהבמה קיבלתי מחמאות וכפיים וקרא בשם שלי וכל כך נהניתי מכל רגע ורגע- לשיר, ההתרגשות שלפני, האימונים לפני העלייה לבמה, העלייה לבמה והאדרנלין האדיר שזרם בגוף שלי וכמובן, כמו רובנו, תשומת הלב שמתקבלת אחרי כל ההופעה כי מי לא אוהב שצועקים את השם שלו בלי תוספת של קללות אחר כך?
זה גרם לי להגיע למסקנה שאני חייבת לחזור לשיר, אז רציתי לשתף אתכם בזה ולמען האמת, לקוות שאני אצליח להחזיק בזה כי אני זוועה בשמירה על תחומי עניין אז אני אשמח לעידוד או לקצת תמיכה מכל מי שרואה ויכול. ^^
אני אתחיל בימים הקרובים לקחת שיעורי פיתוח קול דרך האינטרנט ואני מקווה שאני אמצא דרך לפתח את הקול גם בעזרת מורה או מדריך בדרך שתתאים לי הרבה יותר.
Wish me luck guys!
 |
| Robin's out |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה