היי לכם, שוב, אני רובין, עדיין קטינה בשבילכם, או לפחות בשביל חלקכם ;)
בואו ואספר לכל שבעת הקוראים ההדוקים והנאמנים שלי, שנקווה שיישארו נאמנים גם לאחר הפוסט הזה, איך עבר השבוע+ כנס אנימה שלי.
אז עברתי את השבוע הזה בכך שהתחלתי לכתוב והפסקתי, מסע קניות- כי אם אתה כל כך מפחד להפסיד את הכסף שלך עדיף לבזבז את רובו על תיק וגלידות והבזבוז האחרון והעיקרי שלי- כנס אנימה שהתקיים ביום חמישי.
יום חמישי, 7:00 בבוקר, בשבילי לילה, קמתי, התלבשתי, התארגנתי, שמתי כמות בלתי מוכרת של בושם ואיפור ועליתי על אוטובוס לכיוון ירושלים, מוקפת ילדים שהשקיעו כנראה מעל ל300 שקל בשביל להסתובב עם תחפושת ליום אחד, כי למה לא.
הגענו לשם, אחרי שעה וחצי של שירים, תיקון איפור, תיקון משני של איפור, תיקון שלישי של איפור.
אל תתאפרו באוטובוס ילדים.
אחרי מסע מפרך של 4 סיבובי דוכנים, בכי על כך שרק חבר שלי מקבל צומי כי הוא עם קוספליי ואני לא, מצאנו את אזור המשחקים בכנס, כמובן, בשביל הדרך הכי טובה לשרוף זמן ולבזבז כנס- Cards Against Humanity.
זכיתי בשני קלפים, אני לא כישלון יאיי!
לאחר מכן הלכנו לאכול סושי במחיר מופקר, כי מתברר שבשביל לטגן סושי צריך לשלם עוד 10 שקל.
ברור שתבלינים ושמן עולים 10 שקל לרול קטן ומסכן מה, הכי הגיון.
חזרנו וחזרתי לאזור המשחקים כי אני ילדה משועממת, שם נתקלתי באדם הכי ישיר בעולם, אחרי כמה דקות שהכרנו ודיברנו הוא שאל אותי אם אני יוצאת עם מישהו.
המשכנו לדבר ובסוף הגענו לאירוע קריוקי.
לא רציתי לספר על זה לחברים שלי, אבל כל כך התגעגעתי לשיר.
לפני 3 שנים הופעתי בפרויקט של בית הספר עם עוד כמה ילדים והתאהבתי בהופעות ובשירה, אבל יצאתי משם בגלל שחשבתי שאני לא טובה מספיק ושאין לי סיכוי.
כשהלכתי לאירוע הקריוקי פחדתי והתרגשתי נורא, הרגשתי מאין קאמבק קטן, למרות שהדבר היחיד שעשיתי היה לשיר שיר ביפנית שמילותיו הוקרנו על מסך מול קהל של בערך 20 אנשים.
בחרתי לשיר את blood teller, סיום של אנימה שנקראת Mirai Nikki וההופעה והירידה מהבמה היו מדהימות, כל כך הרבה תמיכה מהקהל, אנשים צרחו את שמי ומחאו לי כפיים והייתי בעננים.
חברה שלי צילמה אותי ויצא לא רע בסך הכל.
זאת לחלוטין חוויה שאחזור עליה שוב בכנסים הבאים, רק שהפעם אתחיל להתאמן מראש.
את סיום הכנס סיימתי בהקלה, באדרנלין עצום, אושר ובלבול.
אה וופל בלגי.
Best Ending ever.
סליחה זה היה נשמע מטומטם בואו נשכח שזה קרה.
תודה לכל מי שנמצא כאן ומי שממשיך ואוהב את הבלוג מוזמן להפיץ עליו לאחרים ואם לא, אשמח לקבל ביקורת.
בואו ואספר לכל שבעת הקוראים ההדוקים והנאמנים שלי, שנקווה שיישארו נאמנים גם לאחר הפוסט הזה, איך עבר השבוע+ כנס אנימה שלי.
אז עברתי את השבוע הזה בכך שהתחלתי לכתוב והפסקתי, מסע קניות- כי אם אתה כל כך מפחד להפסיד את הכסף שלך עדיף לבזבז את רובו על תיק וגלידות והבזבוז האחרון והעיקרי שלי- כנס אנימה שהתקיים ביום חמישי.
יום חמישי, 7:00 בבוקר, בשבילי לילה, קמתי, התלבשתי, התארגנתי, שמתי כמות בלתי מוכרת של בושם ואיפור ועליתי על אוטובוס לכיוון ירושלים, מוקפת ילדים שהשקיעו כנראה מעל ל300 שקל בשביל להסתובב עם תחפושת ליום אחד, כי למה לא.
הגענו לשם, אחרי שעה וחצי של שירים, תיקון איפור, תיקון משני של איפור, תיקון שלישי של איפור.
אל תתאפרו באוטובוס ילדים.
אחרי מסע מפרך של 4 סיבובי דוכנים, בכי על כך שרק חבר שלי מקבל צומי כי הוא עם קוספליי ואני לא, מצאנו את אזור המשחקים בכנס, כמובן, בשביל הדרך הכי טובה לשרוף זמן ולבזבז כנס- Cards Against Humanity.
זכיתי בשני קלפים, אני לא כישלון יאיי!
לאחר מכן הלכנו לאכול סושי במחיר מופקר, כי מתברר שבשביל לטגן סושי צריך לשלם עוד 10 שקל.
ברור שתבלינים ושמן עולים 10 שקל לרול קטן ומסכן מה, הכי הגיון.
חזרנו וחזרתי לאזור המשחקים כי אני ילדה משועממת, שם נתקלתי באדם הכי ישיר בעולם, אחרי כמה דקות שהכרנו ודיברנו הוא שאל אותי אם אני יוצאת עם מישהו.
המשכנו לדבר ובסוף הגענו לאירוע קריוקי.
לא רציתי לספר על זה לחברים שלי, אבל כל כך התגעגעתי לשיר.
לפני 3 שנים הופעתי בפרויקט של בית הספר עם עוד כמה ילדים והתאהבתי בהופעות ובשירה, אבל יצאתי משם בגלל שחשבתי שאני לא טובה מספיק ושאין לי סיכוי.
כשהלכתי לאירוע הקריוקי פחדתי והתרגשתי נורא, הרגשתי מאין קאמבק קטן, למרות שהדבר היחיד שעשיתי היה לשיר שיר ביפנית שמילותיו הוקרנו על מסך מול קהל של בערך 20 אנשים.
בחרתי לשיר את blood teller, סיום של אנימה שנקראת Mirai Nikki וההופעה והירידה מהבמה היו מדהימות, כל כך הרבה תמיכה מהקהל, אנשים צרחו את שמי ומחאו לי כפיים והייתי בעננים.
חברה שלי צילמה אותי ויצא לא רע בסך הכל.
זאת לחלוטין חוויה שאחזור עליה שוב בכנסים הבאים, רק שהפעם אתחיל להתאמן מראש.
את סיום הכנס סיימתי בהקלה, באדרנלין עצום, אושר ובלבול.
אה וופל בלגי.
Best Ending ever.
סליחה זה היה נשמע מטומטם בואו נשכח שזה קרה.
תודה לכל מי שנמצא כאן ומי שממשיך ואוהב את הבלוג מוזמן להפיץ עליו לאחרים ואם לא, אשמח לקבל ביקורת.
 |
| Robin's out |
